לאה זזון, מחנכת כיתה י"ב ומורה לאזרחות, השתתפה במיזם חקר הדמוקרטיה בבית ספר עירוני ג' בחיפה עם תלמידי כיתה י"ב.
הסיפור
אני מלמדת אזרחות כבר שנים רבות, ולכן כשהוצע לי להשתתף במיזם חקר הדמוקרטיה הסתקרנתי מאוד. רציתי להרחיב את הידע שלי וגם לאפשר לתלמידיי להיחשף לתכנים שלא תמיד נכנסים למסגרת הרגילה של תוכנית הלימודים. במסגרת הוראת האזרחות אנו עוסקים בעקרונות, בזכויות ובמשמעות של חיים במדינה דמוקרטית, והמיזם פתח עבורי ועבור התלמידים הזדמנות להעמיק בנושאים הללו מזוויות נוספות.
לפני כל שיעור למדתי את החומרים לעומק והתכוננתי אליהם. הרגשתי שגם אני לומדת תוך כדי התהליך. הכיתה שבה יישמתי את המיזם הייתה כיתה י"ב בבית ספר עירוני ג' בחיפה. זהו בית ספר שכונתי בנווה שאנן, המאופיין בהטרוגניות רבה מבחינה חברתית וכלכלית. לצד מגוון רחב של רקעים, למדו בכיתה גם שתי תלמידות דרוזיות. התלמידים עמדו לקראת סיום לימודיהם ולקראת גיוס לצבא, והדיונים שקיימנו התחברו פעמים רבות לשאלות שהעסיקו אותם לגבי החברה והמדינה שבה הם עומדים לקחת חלק כבוגרים.
האירוע המשמעותי ביותר עבורי התרחש סביב השיעור שהעבירה מובילת המיזם בנושא מדוע דמוקרטיות מתות. לפני אותו שיעור הכיתה נטתה ברובה לעמדות פוליטיות ימניות מובהקות. חלק מהתלמידים תלו בכיתה שלט שעליו הופיעה תמונה והכיתוב ביבי המלך. מבחינתי השלט היה חלק מהדינמיקה הכיתתית. התלמידים ידעו היטב מהן העמדות שלי ורצו לבחון כיצד אגיב, ולכן לא ביקשתי להסיר אותו. לא ציפיתי שהשיעור יחולל שינוי מיידי, אבל בדיעבד זיהיתי שהוא סימן את תחילתו של תהליך.
במהלך השיעור אחד התלמידים הרבה לשאול שאלות, להקשות ולבקש הבהרות. גם תלמידים שלא השתתפו באופן פעיל הקשיבו בריכוז רב. לאחר מכן שמתי לב שהתכנים שעלו בשיעור המשיכו להופיע שוב ושוב בדיונים בכיתה. כאשר לימדתי נושאים אחרים באזרחות, כמו שלטון החוק או דמוקרטיה מתגוננת, התלמידים חזרו לרעיונות שעלו באותו שיעור, העלו שאלות חדשות וקישרו אותם לאירועים אקטואליים.
לאורך השנה שילבתי בתהליך ההוראה כתבות, תחקירים ואירועים מהמציאות הישראלית. פעמים רבות עצרתי את הצפייה בנקודה משמעותית וביקשתי מהתלמידים לחשוב, לשאול שאלות ולהביע עמדה לפני שהוצגו בפניהם המסקנות. המטרה שלי לא הייתה לומר להם מה לחשוב אלא לאפשר להם לבחון את המציאות בעצמם. שמעתי בכיתה דעות מגוונות מאוד, כולל דעות שלא תמיד היו קרובות לעמדותיי האישיות, אך היה לי חשוב שכל תלמיד ותלמידה ירגישו שיש מקום להשמיע את קולם.
אחד הדיונים הזכורים לי במיוחד עסק בחוק הלאום. שתי התלמידות הדרוזיות שיתפו בתחושותיהן ובאופן שבו הן חוות את הסוגיה, במיוחד בתקופת המלחמה. תלמידים אחרים הציגו עמדות שונות. הדיון היה מורכב, אך בסופו הצליחו התלמידים לזהות גם נקודות הסכמה. עבורי זו הייתה המחשה לכך שאפשר לקיים שיח משמעותי גם כאשר קיימות מחלוקות.
דוגמה נוספת הייתה סביב צפייה בתכנים אקטואליים שעסקו בסוגיות ציבוריות ומשפטיות. לאחר צפייה ודיון משותף, תלמידים החלו לבחון מחדש עמדות שהחזיקו בהן קודם לכן. מה שהיה משמעותי עבורי לא היה אם שינו את דעתם לכיוון כזה או אחר, אלא עצם הנכונות לעצור, לבדוק עובדות, לשאול שאלות ולבחון מחדש את המציאות שסביבם.
במהלך השנה שמתי לב לשינוי הדרגתי. הוא לא התרחש ביום אחד. הוא הופיע בשאלות שהתלמידים שאלו, בדברים שכתבו, בדיונים שניהלו ובאופן שבו התייחסו לנושאים ציבוריים. תלמידים שהגיעו עם עמדות ברורות החלו לבחון אותן באופן ביקורתי יותר. הם התעניינו יותר במה שקורה סביבם וניסו להבין את המורכבות של המציאות. אחד הסמלים לתהליך הזה היה שבשלב מסוים התלמידים עצמם החליטו להסיר את השלט.
אחד הרגעים שבהם הרגשתי עד כמה התלמידים החלו להתעניין בפוליטיקה ולהקשיב למורכבות שבה התרחש מחוץ לכיתה. בתערוכת תקשורת שהתקיימה באודיטוריום בחיפה השתתפו תלמידים, הורים ואנשי צוות. במהלך שיחה שהתפתחה בין בן זוגי לבין אחת האימהות, המכהנת בתפקיד בכיר בשירות בתי הסוהר, הם דיברו על שינויים שנעשו במערכת הכליאה ועל השפעתם המקצועית.
התלמידים שהיו סביבנו הקשיבו לשיחה, ובשלב מסוים הבינו שבן זוגי מצביע על היבטים חיוביים מסוימים בשינויים שנעשו במערכת. מיד עלו שאלות מצד התלמידים. הם ניסו להבין כיצד אפשר להעריך מהלך מקצועי מסוים מבלי להזדהות פוליטית עם האדם שקידם אותו. בן זוגי הסביר שוב ושוב שהוא אינו מביע תמיכה פוליטית, אלא מתייחס להיבטים מקצועיים בלבד.
עבורי זה היה רגע משמעותי. ראיתי תלמידים שמקשיבים, שואלים, בוחנים את הדברים ומנסים להבין מורכבות. במקום לראות את המציאות רק דרך חלוקה פשוטה של בעד או נגד, הם ניסו להבין כיצד אפשר להחזיק בעמדה מורכבת יותר. בעיניי זו הייתה דוגמה נוספת לאופן שבו התלמידים נפתחו לשיח פוליטי, להקשבה ולבחינה ביקורתית של המציאות.
לצד התחושות החיוביות, היו גם חלקים בתוכנית שלא הספקנו להשלים. המציאות המורכבת של תקופת המלחמה פגעה ברצף ההפעלה ולא אפשרה להגיע לכל מה שתוכנן מראש. אחד החלקים המרכזיים שלא הושלמו היה הדיבייט. התלמידים כבר בחרו נושאים, חולקו תפקידים והחלה עבודה לקראת הדיון, אך בסופו של דבר לא הצלחנו לקיים אותו. מבחינתי זהו אחד המרכיבים המשמעותיים בתוכנית, משום שהוא מאפשר לתלמידים להתנסות באופן פעיל בהצגת טיעונים, בהקשבה לעמדות שונות ובניהול מחלוקת בצורה מושכלת.גם מרכיב המחקר לא הושלם במלואו. מתוך 32 תלמידים בכיתה השתתפו במחקר 18 תלמידים, ולא הגענו לשלב שבו התלמידים היו אמורים להציג את הממצאים שלהם ולהסיק מסקנות במסגרת מצגת קצרה. הרגשתי שחסר היה להשלים את המעגל הלימודי הזה. לצד זאת, אני סבורה שאין לוותר על החלקים הללו. דווקא הדיבייט והעבודה עם נתוני המחקר הם רכיבים חשובים מאוד בתוכנית, משום שהם מאפשרים לתלמידים לעבור מעיסוק ברעיונות ובמושגים להתנסות פעילה בחשיבה, בניתוח ובהצגת טיעונים.
מהתהליך הזה למדתי גם על עצמי. למדתי להקשיב בסבלנות לדעות שונות, לאפשר לתלמידים לבטא את עצמם ולסמוך על כך שמתוך השיח יוכלו להתפתח הבנה וחשיבה. גיליתי שוב עד כמה חשוב ליצור בכיתה מרחב בטוח שבו אפשר לשאול, להתווכח, להסכים ולא להסכים. אני חושבת שהקשר שנבנה במשך שלוש שנים של חינוך הכיתה אפשר לתלמידים להרגיש בנוח להביע עמדות שונות ולנהל שיח פתוח גם בנושאים רגישים ומעוררי מחלוקת.
המסר המרכזי שאני לוקחת מהמיזם קשור להוראת האזרחות עצמה. בעיניי, אי אפשר ללמד אזרחות רק מתוך שינון של חומר הלימוד. כדי ללמד את המקצוע באופן משמעותי, המורה צריך להבין לעומק את העקרונות הדמוקרטיים, את הזכויות ואת הקשר בינם לבין המציאות. כאשר המורה מבין, הוא יכול לסייע גם לתלמידים להבין.
אני אומרת את הדברים גם מתוך ניסיון של 34 שנים במערכת החינוך. לאורך השנים פגשתי מורים רבים, ולעיתים אני מרגישה שיש מורים שמלמדים את החומר לבגרות אך אינם מבינים לעומק את משמעותם של העקרונות הדמוקרטיים, הזכויות והמורכבות האזרחית שמאחוריהם. כאשר המורה אינו מבין לעומק את המקצוע, קשה לתלמידים להבין אותו. אזרחות עלולה להפוך למקצוע של שינון במקום למקצוע שמסייע להבין את המציאות.
עבורי, מיזם חקר הדמוקרטיה היה הזדמנות לחזק את ההבנה הזאת ולהפוך את הלמידה לרלוונטית, חיה ומחוברת לעולם שבו התלמידים חיים. דווקא בתקופה מורכבת ומטלטלת, ראיתי כיצד תלמידים מסוגלים לשאול שאלות טובות יותר, להקשיב לדעות שונות, לבחון את המציאות באופן ביקורתי ולהבין שהחיים הדמוקרטיים מורכבים יותר מסיסמאות או מעמדות של בעד ונגד. זו בעיניי אחת המתנות החשובות ביותר שמקצוע האזרחות יכול להעניק להם.
תגובות
0אין עדיין תגובות. הראשונה יכולה להיות שלך.