על המספרת: סנדרה ח'ורי שחאדה היא מורה ומנחה בתהליך החקר במיזם שינה - שליש מהחיים בבית הספר כפר גלים, שבו עבדה עם שתי כיתות ט׳.
סנדרה שילבה את המיזם שינה - שליש מהחיים בתהליך למידת החקר של שתי כיתות ט׳ בבית הספר כפר גלים. במסגרת הלמידה נדרשו התלמידים להתנסות בתהליך חקר מלא: לנסח שאלת מחקר, לכתוב מבוא, לאסוף ולנתח נתונים ולהציג תוצאות, דיון ומסקנות.
בתחילת התהליך הציגה סנדרה לתלמידים את הרעיון של מדע אזרחי ואת נושא השינה. היא הסבירה שהם עתידים להשתתף במחקר ובמקביל ללמוד כיצד מתכננים ומבצעים עבודת חקר. לאחר ההצגה היא נתנה לתלמידים מקום לשאול שאלות. השאלות הרבות שעלו והעניין שהתלמידים הביעו בנושא חיזקו את תחושתה שהם מוכנים להשתתף בתהליך. עבור סנדרה היה חשוב שהתלמידים יתחברו לנושא, משום שהמיזם דרש מהם גם התמדה במילוי יומן שינה במשך ארבעה עשר ימים.
החשש שלה בתחילת הדרך היה קשור גם לתקופה שבה הופעל המיזם. הפעילות התקיימה לאחר האביב, ולכן האפשרות לבחור במיזם שכלל יציאה לטבע הייתה מוגבלת. נוסף על כך, המיזם התקיים בזמן מלחמה, כשהלמידה לא הייתה סדירה וחלק מהמפגשים נערכו בזום לפני החזרה ללמידה פנים אל פנים. סנדרה עצמה התמודדה עם פחדים ועם חוסר ודאות, ובמקביל ראתה אצל התלמידים קשיי ריכוז וירידה במוטיבציה.
לצד הקושי שנבע מהתקופה, היה גם קושי אחר ונפרד: ההתמדה במילוי יומן השינה. אף שסנדרה שלחה לתלמידים תזכורות מדי יום, לא היה פשוט עבורם להמשיך ולמלא את השאלון במשך שבועיים. היא הסבירה להם את חשיבות איסוף הנתונים ואת מקומם בתוך המחקר, וניסתה לשמור על רצף העבודה.
ככל שהתהליך התקדם, התלמידים החלו לנסח שאלות מחקר ולחפש מידע. הם עסקו, בין השאר, בקשרים שבין שינה לבין ספורט, ריכוז, אכילה לפני השינה, קפאין ומשקאות אנרגיה. הפעילויות שנכללו במיזם סייעו להם להכיר את נושא השינה ואת המדע האזרחי. בכיתה נערכו גם פעילויות שבהן התלמידים בחנו הבדלים ביניהם בשעות השינה, בהעדפות ובריכוז בשיעור הראשון.
סנדרה החלה לשבת עם כל קבוצה בנפרד ולהעמיק איתה בשאלה שבחרה. במהלך המפגשים היא הבחינה שהתלמידים נעשו פתוחים יותר. הם העלו גם שאלות שבעבר חששו לשאול, משום שחשבו שהן מביכות או אינן מתאימות. סנדרה עודדה אותם לשתף ושידרה להם שהשאלות שלהם ראויות לבדיקה.
בשיאו של תהליך כתיבת המחקר גברו הקשיים שנבעו מתקופת המלחמה. סנדרה הרגישה שהיא מחזיקה בכמה תפקידים במקביל: היא הייתה מורה שנדרשה להמשיך ללמד את עקרונות החקר, אך גם אדם שמתמודד בעצמו עם התקופה ומבין את הפחד ואת חוסר הריכוז של התלמידים. בתחילה ניסתה למצוא פתרונות לבדה, אך בהמשך החליטה לשתף את התלמידים בקשיים ולחשוב איתם כיצד אפשר להמשיך.
השיחה המשותפת אפשרה לתלמידים להציע התאמות ופשרות שיסייעו להם להגיע לתוצר. סנדרה הקשיבה לקשיים שלהם וסייעה בהתאם לצורך. כאשר התקשו למצוא מקורות, היא הפנתה אותם לאתרים מתאימים. כאשר התקשו לכתוב מבוא ולחבר בין פסקאות, היא ישבה איתם, הכווינה אותם וסייעה להם להתקדם.
ההתמודדות המשותפת חיזקה אצל סנדרה את תחושת הקבוצה. היא המשיכה לשמור על מטרות תכנית הלימודים ועל הכיוון של תהליך החקר, אך הרגישה שתפקידה השתנה. במקום להיות רק מורה שמעבירה חומר ובודקת אם המשימות בוצעו, היא נעשתה מנחה שמכוונת את התלמידים מתוך הידע שלה, מקשיבה לדיונים שלהם ומסייעת להם לקבל החלטות.
גם ההתמודדות עם חוסר מוטיבציה קיבלה משמעות אחרת. במקום לפעול רק באמצעות דיווחים ומעקב, סנדרה יכלה לשוחח עם התלמידים בגובה העיניים, להבין מה עומד מאחורי הקושי ולחשוב איתם כיצד להתקדם. מבחינתה, העבודה בקבוצות והקשר שנבנה אפשרו לתלמידים לפעול לא רק מפני שנדרשו לכך, אלא גם מתוך מחויבות לתהליך המשותף.
למרות הקשיים, התלמידים הצליחו להשלים תוצרים, וחלקם אף הציגו את עבודותיהם בפני כיתות אחרות ומורים. עבור סנדרה זו הייתה נקודת שיא. לאורך הדרך היא חששה שלא יצליחו להגיע לעבודת חקר מלאה, אך בסופו של דבר הם הגיעו לתוצר שהתלמידים היו שמחים בו.
בסיום התהליך אמרו לה תלמידים אחדים שהם המשיכו במיזם גם מפני שראו את ההשקעה שלה ולא רצו לאכזב אותה. הדברים האלה היו משמעותיים עבורה. היא הרגישה שהם לא ראו בה רק מורה שנותנת משימות וציונים, אלא אדם שעובד איתם ומשקיע בתהליך לצדם.
עם סיום תהליך החקר הוזמנו התלמידים לשתף במשוב את חוויותיהם מהמיזם. ההשתתפות במשוב הייתה חופשית ובהתנדבות מלאה, ללא ציון או חובה כלשהי. מן המשובים עלה כי התלמידים חוו את המיזם כתהליך למידה משמעותי, שאפשר להם להרגיש חלק ממחקר אמיתי ואף להבין כיצד המידע שהם אוספים יכול לתרום למחקר: “במהלך הפרויקט חוויתי למידה משמעותית, הרגשתי חלק ממחקר אמיתי”, וכן: “היה מעניין כיצד אני יכול לתרום מידע.”
לצד תחושת ההשתתפות והתרומה, המשובים שיקפו גם למידה אישית והבנה מעמיקה יותר של נושא השינה. בין האמירות שנכתבו היו: “למדתי מהפרויקט הזה מה הן הסיבות שלפעמים אני לא ישן טוב בלילה”, וכן: “מה שהפתיע אותי זה כמות שעות השינה הנמוכות של בני הנוער בכיתה.”
אמירות אלה חיזקו אצל סנדרה את ההבנה שהמיזם לא הסתכם ברכישת ידע ובתרגול מיומנויות חקר בלבד. הוא אפשר לתלמידים להתבונן בהרגלי השינה שלהם ושל בני גילם, להרגיש שותפים בתהליך מחקרי ולזהות את התרומה האפשרית של הנתונים שאספו.
דרך המיזם סנדרה גילתה בעצמה יכולות של גמישות, הקשבה והנחיית קבוצות. היא למדה כיצד לשמור על הכיוון הלימודי, ובה בעת לתת לתלמידים מקום להביא רעיונות, לדון, להתלבט ולמצוא פתרונות. מיומנויות שבהן פגשה במסגרת לימודי התואר השני שלה קיבלו בתוך המיזם ביטוי מעשי. החוויה אפשרה לה לראות את עצמה לא רק כמורה, אלא גם כמנחה וכשותפה בתהליך למידה משותף.
סנדרה מבקשת להודות למובילת המיזם, ד”ר נעם מלקינסון, על התמיכה בה לאורך כל הדרך, על הסיוע בפתרון בעיות טכניות ועל ההכוונה המעמיקה בהבנת מבנה הפעילויות, שאותן נדרשה ללמוד בעצמה כדי שתוכל ללמד במסגרת המיזם ולהתאים זאת לתוכנית הלימודים. בכל שאלה או קושי פנתה סנדרה אליה, והיא תמיד מצאה זמן לפגישה.
תודתה נתונה גם למנהלת חטיבת הביניים, ענבל יוסף, ולרכזת המדעים, מעין דיאמנד, שקיבלו בלב רחב את ההצעה להפעיל את המיזם בבית הספר ונתנו לסנדרה את ההזדמנות ליישם אותו בפועל.
תגובות
2סיפור יפה שממחיש כיצד מיזם יכול להפוך מתהליך לימודי לתהליך של שותפות, שבו גם המורה וגם התלמידים מתפתחים ולומדים. במיוחד בולט כיצד הגמישות וההקשבה של סנדרה אפשרו לתלמידים להרגיש שהם חלק ממחקר אמיתי ולראות ערך בתהליך.
הדרך בה סנדרה משתפת גם את האתגר האישי שלה בתקופה הקשה ואיך ההתמודדות הזו הובילו לחיזוק הקשר עם תלמידיה ולמעשה הרחבת התפקיד שלה כתוצאה מכך מאד מעניינת וראויה להערכה.